- 076-5316671
ככלל, לא ניתן לנכות מס תשומות ששולם ברכישת רכב פרטי או בייבואו, גם כאשר הרכב משמש את העסק. החריגים מצומצמים וכוללים, בין היתר, רכב שנרכש כמלאי בידי סוחר רכב ורכב המשמש אך ורק ללימוד נהיגה, להשכרה, להסעת נוסעים או לארגון סיורים וטיולי שטח.
גם השכרה או ליסינג של רכב פרטי נחשבים ל״מכר״ לצורך חוק מע״מ, ולכן מס התשומות על רכיב הליסינג עצמו אינו מותר בדרך כלל בניכוי. כאשר החשבונית מפרידה באופן אמיתי בין הליסינג לבין שירותי תחזוקה, ניתן לבחון את ניכוי המע״מ על השירותים הנפרדים ועל הוצאות הרכב השוטפות לפי שיעור השימוש העסקי. ראו לעניין זה את תקנה 14 לתקנות מע״מ ומדריך רשות המיסים בעניין.
ברוב המקרים לא ניתן לקזז מע״מ על יום גיבוש, נופש, ארוחות או פעילות רווחה לעובדים. תקנה 15א לתקנות מע״מ שוללת ניכוי מס תשומות על נכס או שירות המיועדים להנאת העובד, לתועלתו או לרווחתו, אלא אם ההטבה נמכרה לעובד ודווחה כעסקה חייבת במע״מ לפי שווי השוק.
עם זאת, כאשר מדובר בכנס מקצועי, השתלמות או פעילות עבודה הכרחית שהמעסיק הוא הנהנה העיקרי ממנה, ניתן לבחון ניכוי מלא או חלקי. חשוב להוכיח את התוכן המקצועי באמצעות תוכנית, הרצאות, רשימת משתתפים וחשבוניות מפורטות, ולהפריד בין ההוצאה המקצועית לבין לינה, ארוחות, בילוי ופנאי. ראו לעניין זה את תקנה 15א לתקנות מע"מ ואת הוראות "זקיפת שווי הטבה בגין ימי גיבוש לעובדים" מיום 9.4.18 שפורסמה ע"י רשות המיסים.
כאשר תושב ישראל רוכש מתושב חוץ שירות שנחשב כניתן בישראל, חובת תשלום המע״מ עוברת ככלל למקבל השירות. עוסק ישראלי נדרש להוציא חשבונית עצמית, לדווח על העסקה ולשלם את מס העסקאות, אלא אם קיימת בידיו חשבונית מס ישראלית תקינה בגין השירות.
יש לבחון בנפרד אם העוסק ראשי לנכות את מע"מ התשומות הכלול בחשבונית העצמית האמורה לפי כללי ניכוי תשומות הקבועים בסעיף 38 ו- 41 לחוק מע"מ ובתקנות הרלוונטיות לעניין ניכוי מס תשומות (אם כן אין תוצאת מס – משחלק סכום אפס בשל חיוב עסקאות אל מול ניכוי תשומות שבחשבונית העצמית), שאם לא כן, או אם המדובר במלכ"ר או מוסד כספי, ינבע תשלום מס סופי שיועבר לאוצר המדינה.
שירות עשוי להיחשב מיובא אם הוא נצרך בישראל, נועד לצריכה בישראל או קשור לנכס בישראל. אם השירות משמש לעסקאות חייבות במע״מ, ניתן בדרך כלל לנכות במקביל את המס כמס תשומות; אולם חובת הדיווח אינה מתבטלת גם כאשר התוצאה החשבונאית היא אפס. יש לשמור את הסכם השירות, חשבונית הספק, אסמכתאות תשלום ותיעוד אופן השימוש. ראו לעניין זה את תקנה 6ד לתקנות מע״מ.
ככלל, השכרת מקרקעין ממלכ״ר למלכ״ר אחר עשויה להיחשב עסקת אקראי החייבת במע״מ, גם כאשר השימוש בנכס משתלב במטרות הציבוריות של שני המלכ״רים. כאשר מדובר בנכס שאינו דירת מגורים, עצם העובדה שלא נגבתה תמורה אינה שוללת בהכרח את קיומה של עסקה, והמלכ״ר המשכיר עשוי להיות החייב בדיווח ובתשלום המס.
רשות המסים הכירה באפשרות לחשב את המע״מ לפי תמורה סמלית או לפי התמורה שנקבעה בפועל (גם אם התמורה היא אפס או שקל אחד בלבד אז לא תקום חבות במע"מ), ולא בהכרח לפי שווי השוק, כאשר לשני הגופים מטרות מלכ״ריות דומות, הנכס משמש רק לפעילות מלכ״רית ולא נוכה מס תשומות על בנייתו, אחזקתו או השכרתו. בהעברה ללא תמורה מומלץ לקבל החלטת מיסוי מראש, משום שסעיף 10 לחוק עלול להביא לחיוב לפי מחיר השוק. ראו לעניין זה את החלטת מיסוי 7985/15 שפורסמה לציבור.
אין זכות אוטומטית להחזר מע״מ על דירת Airbnb. אם הדירה נרכשה מאדם פרטי, בדרך כלל לא שולם מע״מ שניתן להחזיר. כאשר הדירה מופעלת באמצעות חברת ניהול והבעלים אינו עוסק בפועל בשיווק, בהזמנות, בתחזוקה או במתן השירות לאורחים, רשות המיסים עשויה לראות בהשקעה פסיבית ולא לאשר רישום כעוסק או ניכוי מס תשומות.
ניכוי עשוי להתאפשר כאשר הדירה נרכשה בחשבונית מס תקינה והבעלים מנהל בעצמו עסק ממשי, שיטתי וחייב במע״מ של אירוח קצר טווח. יש לבחון את היקף הפעילות, מספר הנכסים, השירותים הניתנים, הסיכון העסקי והשימוש הפרטי. השכרה רגילה למגורים היא עסקה פטורה ולכן אינה מאפשרת ניכוי, ושימוש פרטי או מעורב עלול לצמצם את הניכוי.
הלכה למעשה מקים עסק כאמור, מתבקש נכון להיום, להירשם תחילה כעוסק פטור, להוכיח כעבור תקופת שימוש כי פעילות האירוח מהדירה האמור עולה לכדי פעילות בעלת מאפיינים של עסק לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, וככל שכן, יותר לו ניכוי מס התשומות בגין רכישת הדירה בדיעבד לפי סעיף 41 לחוק.
ככל והמדובר באדם הרשום זה מכבר כעוסק, בין אם במקרקעין או בתחום אחר, נטל ההוכחה מוטל עליו, להוכיח כי אכן הדירה משמשת לפעילות בעלת מאפיינים עסקיים לרבות המאפיינים לעיל, פרסום הדירה ואירוח בפועל, תשלום מיסים וקבלת רישיונות כעסק ביחס להפעלתה.
ראו בעניין זה את החלטת מיסוי 9032/17 בנושא משיק של דירת נופש.
שירות לתושב חוץ עשוי להיות חייב במע״מ בשיעור אפס, ולא ״פטור ממע״מ״, אם מקבל השירות האמיתי הוא תושב חוץ הנמצא מחוץ לישראל ואין לו עסקים או פעילות בישראל. שיעור אפס מאפשר לנותן השירות לדווח על העסקה ולהמשיך לנכות את מס התשומות ששימש לביצועה.
שיעור האפס עלול להישלל אם השירות ניתן בפועל גם לתושב ישראל בישראל, אם הוא קשור לנכס המצוי בישראל או אם נושא ההסכם הוא מתן שירות לאדם אחר בעת שהותו בישראל. לכן יש לבחון מי הלקוח המהותי ומי נהנה מהשירות, ולשמור הסכם, תכתובות, חשבוניות, הוכחת תושבות ואסמכתאות להעברת התשלום מחו״ל. ראו לעניין זה את סעיף 30(א)(5) לחוק מע״מ, ואת החלטות המיסוי בעניין זה שפורסמו לציבור.
יושם אל לב, כי בנושא זה קיימים חריגים רבים בסעיף האמור, ומשכך מומלץ לבדוק כל מקרה לגופו, בפרט בשירותים הניתנים לתושב חוץ אשר ערכם כלול בערכו של נכס ו/או שירות המיובאים לישראל.
ככלל, מס תשומות מותר בניכוי רק כאשר הוא משמש לעסקאות חייבות במע״מ. השכרה למגורים היא עסקה פטורה, וגם מכירת חלק מבניין שאושר כבניין להשכרה לפי חוק לעידוד השקעות הון עשויה להיות פטורה בהתקיים התנאים שבחוק. לכן, כאשר זו מטרת הנכס מלכתחילה, בדרך כלל לא ניתן לנכות את המע״מ על רכישת הקרקע, עליות הבנייה וההוצאות הנלוות הנוספות.
אם יזם ניכה מס תשומות משום שבתחילה התכוון למכור את הדירות בעסקאות חייבות, ולאחר מכן קיבל אישור להשכרתן לפי חוק העידוד, עמדת רשות המיסים היא שעליו להשיב את מס התשומות בדוח התקופתי הסמוך לקבלת האישור (באמצעות תיקון דוחותיו). מדובר בשינוי ייעוד המחייב בדיקה כבר במועד הגשת הבקשה לאישור. ראו לעניין זה את עמדה חייבת בדיווח 15/2025 שפורסמה על ידי רשות המיסים.
כן. עוסק ששילם מס עסקאות אך לא קיבל את התמורה מהלקוח רשאי לדרוש את המע״מ בחזרה, אם העסקה בוצעה, הוצאה חשבונית מס, המע״מ דווח ושולם והוכח כי החוב הפך לחוב אבוד. מחיקה חשבונאית בלבד או קושי זמני בגבייה אינם מספיקים; יש להראות שאין סיכוי סביר וממשי לגבות את החוב, וכי העוסק מיצה את הליכי גביית החוב האפשריים העומדים בפניו.
לצורך ההחזר יש להוציא הודעת זיכוי ולהגיש למנהל מע״מ הודעה בכתב הכוללת את פרטי העסקה, הדוחות שבהם נכללה החשבונית, פעולות הגבייה והמסמכים המוכיחים את אובדן החוב. הפעולה תיעשה לאחר שחלפו שישה חודשים ממועד החשבונית ולפני שחלפו שלוש שנים, בכפוף להחרגת תקופות מסוימות של הליכים משפטיים, פירוק או חדלות פירעון. ראו לעניין זה את תקנה 24א לתקנות מע״מ ואת הוראת הפרשנות שפרסמה רשות המיסים בעניין זה.
החל מ – 1 ביוני 2026, חשבונית שסכומה עולה על 5,000 ₪ לפני מע״מ, מחייבת קבלת מספר הקצאה כדי שהלקוח יוכל לנכות את מס התשומות. במקרה של סירוב קיימות בפני העוסק 4 חלופות, האחת כי ניתן לבטל את הבקשה, השנייה להמשיך בעסקה ללא מספר (ללא אפשרות לניכוי בידי הקונה), השלישית להציע לקונה שהוא עוסק מורשה לקבל על עצמו את תשלום המס בהיפוך חיוב (אז יתאפר לקבל מספר הקצאה לחשבונית הפוכה ללא מע"מ) או רביעית לבקש שימוע ביחידת הבקרה.
השימוע אמור להיקבע בתוך שני ימי עסקים, והחלטה צריכה להינתן בתוך יום עסקים מתום השימוע; אם לא ניתנה החלטה במועד, הבקשה נחשבת כאילו התקבלה. על החלטת הסירוב ניתן להגיש השגה בתוך 30 ימים, ועל המנהל להחליט בה בתוך 21 ימי עסקים. חשוב להציג ולהעלות יחד עם השגה מנומקת גם חוזים, תשלומים, תעודות משלוח, מלאי, התכתבויות והוכחות לזהות הצדדים ולאמיתות העסקה. ראו לעניין זה את המדריך שפרסמה רשות המיסים למודל חשבוניות ישראל.
טיפ וולונטרי שניתן עבור שירותו של עובד שכיר אינו חייב במע״מ בידי המסעדה, כאשר המסעדה מנהלת יומן שירות כנדרש, הטיפ מתועד ביומן, מועבר לעובד במסגרת שכרו ומדווח כהכנסת עבודה למס הכנסה ולביטוח הלאומי. בנוסף, התשלום חייב להיות נתון לבחירת הלקוח ולא חיוב מוסכם או אוטומטי.
אם הטיפ נשאר בידי המסעדה, משמש לתשלום הוצאותיה, אינו מועבר כשכר, אינו מתועד כנדרש או שנגבה כדמי שירות חובה, אז הוא עלול להיחשב חלק ממחיר הארוחה ולהתחייב במע״מ. יש להפריד בקופה ובמערכת השכר בין תקבולי המסעדה לבין כספי התשר ולשמור התאמה מלאה בין יומן השירות, הקופה ותלושי השכר. ראו בעניין זה את הבהרת רשות המיסים בעניין תשר במסעדות מיום 4.5.2025.
יושם אל לב, כי למיטב הידיעה, נושא זה נמצא בבחינה של רשות המיסים ויש להתעדכן בעמדת רשות המיסים ככל ותתפרסם לאחר מועד ההבהרה לעיל.
יש לפעול במהירות ולא להמתין להליכי גבייה. בתוך 30 ימים ממועד המצאת השומה ניתן להגיש השגה בכתב למשרד מע"מ האזורי שהוציא את השומה, ההשגה תהא מפורטת ומנומקת. לפני הגשתה יש לבקש את חומר הביקורת הרלוונטי עליו התבססה השומה, לנתח כל רכיב בשומת העסקאות או התשומות ולאסוף חומרים, חשבוניות, חוזים, הנהלת חשבונות, תשלומים, מסמכי הובלה והתכתבויות. יש לבדוק גם אם הוצאו החלטות נלוות, כגון פסילת ספרים, כפל מס או קנס, שלהן עשויים להיות מסלולים ומועדים נפרדים.
כתנאי להשגה יש לשלם את המס שאינו שנוי במחלוקת מתוך השומה, ואילו את הסכום שבמחלוקת ניתן בדרך כלל שלא לשלם כל עוד ההשגה או הערעור מתנהלים. אם לא ניתנה החלטה בהשגה בתוך שנה, רואים את ההשגה כאילו התקבלה. אם ההשגה נדחית, ניתן לערער לבית המשפט המחוזי, בדרך כלל בתוך 60 ימים ממסירת ההחלטה. ראו לעניין זה את סעיפים 82 עד 91 לחוק מע"מ.
עצם העובדה שמקבל השירות הוא עוסק תושב אזור אילת אינה מספיקה כדי להחיל שיעור אפס. כאשר נותן השירות אינו תושב אילת, השירות חייב בדרך כלל במע״מ בשיעור מלא, והעוסק האילתי אינו רשאי ככלל לנכות את מס התשומות הכלול בחשבונית שהוצאה לו על ידי העוסק הצפוני, זאת משום שבדרך כלל פעילותו באילת פטורה. שיעור אפס יחול רק על סוגי השירותים שנקבעו במפורש בתקנות ובכפוף לכך שהשירות ניתן לצורך העסק באילת. ראו לעניין זה את תקנה 20א לתקנות אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים), תשמ"ו-1985, שכותרתה "שירותים שיחול עליהם מס ערך מוסף בשיעור אפס"
כאשר השירות ניתן באזור אילת בידי עוסק שהוא תושב אזור אילת, השירות עשוי להיות פטור ממע״מ. בשירות הקשור לנכס, הנכס צריך להיות באילת; ובשירות הקשור לאירוע, האירוע צריך להתקיים באילת. יש לבדוק את סוג השירות, מקום ביצועו, מעמד נותן השירות והרישום של מקבל השירות לפני הוצאת החשבונית.
בשל ייחודיות דיני המס החלים על אזור סחר חופשי (אילת), מומלץ לבדוק את נסיבותיו של כל מקרה לגופו.
ככלל, מכירת מוצר חשמלי המצוי באילת בידי עוסק תושב אזור אילת, ובתנאי שהיא לצריכה או לשימוש באזור, פטורה ממע״מ. הפטור מותנה בכך שמדובר בעסק אילתי רשום, שהמוצר נמצא באזור אילת ושהוא אינו נכלל ברשימת המוצרים שהוחרגו מההטבה בדין.
לא כל מוצר אלקטרוני נהנה מהפטור. צגים, מקרנים ומקלטי טלוויזיה וטובין נוספים אחרים המפורטים בפרטי מכס שנקבעו בתוספת השנייה לחוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים), תשמ"ה-1985, חייבים בדרך כלל במע״מ, לכן יש לבדוק את סיווג המכס המדויק של המוצר ולא להסתפק בכינוי המסחרי ״מוצר חשמל״.
כמו כן לפי החלטות המיסוי של רשות המיסים, קיימים מוצרי חשמל שאופי השימוש בהם הוא אישי, ומשכך, הפטור במכירתם באילת הוגבל למוצר אחד לאדם לפי תעודת זהות. על בית העסק לנהל רישומים המלמדים על כך וכי לא מדובר במכירה של כמויות מסחריות שהועברו אל מחוץ לאזור אילת.
ככלל, לא. סעיף 38 לחוק מע״מ מתיר לעוסק לנכות מס תשומות מחשבונית מס שהוצאה לו כדין ונושאת את שמו. העובדה שהמשתמש בקרקע שילם בפועל את ההוצאה, נהנה ממנה או התחייב לשאת בה במסגרת הסכם עם בעל הקרקע אינה הופכת חשבונית שהוצאה לבעלים לחשבונית של המשתמש.
דרך המלך היא לבקש מהספק לתקן את החשבונית ולהוציא אותה לגורם שרכש את הקרקע או המשתמש בה או למקבל השירות. במקרים מוגבלים ובמשורה, מנהל מע״מ משתמש בסמכותו להכיר בחשבונית שאינה על שם העוסק, כ"מסמך אחר" לצורך ניכוי המע"מ הכלול בה בידי העוסק., בפרט בהוצאות כגון חשמל, מים, גז, טלפון והוצאות דומות, אם הוכח שהן שימשו את עסקו.
בכל הוצאה אחרת, יש לקבל מראש אישור מנהל מע"מ להכרה בחשבונית כ-״מסמך אחר״ ולא לנכות את המע"מ באופן חד צדדי (למשל בתשלום דמי היוון במקום בעל הזכות במקרקעין או בהוצאות ביחס לנכסים לא מוסדרים ברישום). לעניין זה ראו את סעיף 38 לחוק ואת תקנה 12ג לתקנות מע״מ. כמו כן מומלץ לעיין בהחלטות המיסוי בעניין "מסמך אחר" שפרסמה רשות המיסים.
יושם אל לב, כי לפי הפסיקה, "מסמך אחר" אינו תחליף להוצאת חשבונית מס, ומקום בו קיים עוסק שיכול להוציא חשבונית מס, רשות המיסים אינה מפעילה סמכותה לאישור "מסמך אחר", למשל מקום בו קיים סכסוך בין שני עוסקים, והאחד מסרב להוציא חשבונית מס, גם שומת מע"מ שהוצא לעוסק אינה יכולה להיות מוכר או מאושרת כ"מסמך אחר" לניכוי מע"מ.
יחד עם זאת, "מסמך אחר" יכול במקרים ובנסיבות המתאימים להיות פתרון יעיל ונכון לניכוי מע"מ תשומות, אם קיימת מניעה או מגבלה שאינה ניתנת לעקיפה (למשל הוצאת חשבונית בגין שירות תחזוקת נכס למלכ"ר אשר מחייב בו את העוסק שוכר הנכס, ומקרים נוספים). על כן מומלץ לבדוק כל מקרה לגופו.
יזם עשוי להיות רשאי שלא לכלול במחיר הדירה החייב במע"מ, את הריבית והפרשי ההצמדה ששילם ישירות לבנק במקום רוכש הדירה, זאת אך ורק כאשר המדובר בהוצאה ממשית ששולמה עבור ובמקום הרוכש ובהתקיימות התנאים שקבעה רשות המיסים לכך.
תחילה על הסכם המכר והסכם ההלוואה לזהות את הרוכש, את שיעור הריבית ואופן התשלום; מסמך הבנק צריך לפרט את סכום הריבית; ובחשבונית היזם יש להציג את הריבית בשורה נפרדת, ללא מע״מ. הסכום המוחרג אינו יכול לעלות על סכום הריבית ששילם היזם במקום הרוכש בפועל לבנק.
גם עלות מימון ערבות חוק מכר עשויה להיות מוחרגת ומופחתת ממחיר הדירה החייב במע"מ בדומה לריבית לעיל, זאת בתנאי שהסכם המכר מטיל אותה במפורש על הרוכש בהתאם לחוק, וכי הבנק או המבטח מזהים את הרוכש ואת עלות המימון המדויקת, היזם משלם אותה בשמו ומציג אותה בנפרד בחשבונית כלא חייבת במע"מ.
אם הסכם מכירת הדירה מטיל את עלויות המימון בגין ערבויות חוק מכר על היזם, או שהתיעוד אינו עומד בתנאים לעיל, העלות היא חלק ממחיר הדירה ותהא חייבת במע״מ. ראו לעניי זה את החלטות מיסוי 6839/17 ו־3109/20 שפרסמה רשות המיסים בעניין זה.
השאירו פרטים ונשמח לחזור אליכם בהקדם האפשרי
